המדע שוב "סותר" תורה תרתי משמע

במה תאמינו? להיות כופר במדע? או להכיר שתוכן התורה שגוי ולא אמין ולא מאלוהים אשר "יודע אלא שאלוהי ישראל בעצמו לא יודע הכול ולא מכיר את מה שטוענים שברא.

בתור מי שלמד מבוא לאסטרופיסיקה יש לי את המידע לחשוף את השקרים בפי רבנים דתיים מסוג חסידות חבד'- כי יכלו להגיד "כותבי התורה חשבו בטעות שהשמש מקיפה את הארץ" אך בגלל דעות קדומות ש-"תוכן התורה לא שגוי ושמאלוהים" מלמדים לתלמידיהם אשר לא מעיזים לחשוש שהרבי טעה "שנכון באמת השמש מקיפה" את פלנטה שלנו וכאילו אין מצב שאפריך את האמת של התורה. דיברתי עם חסיד חבד בנושא וכצפוי הוא רוצה שאני אטרח להפריך את הטענה שלו למרות שבעצמו אין לו מידע לבסס את הטענה מלבד אמונה עיוורת בפרשנות של הרבי הקדוש שלו.
ממש רחוק הלכו כי לפני שאני טורח להפריך את הטעות של הרבנים- ואני יכול. לפני כן צריך לשאול כיצד אפשרי לבדוק את התוכן של התורה כי הרבי והדתי רק מתבסס על התורה וכיצד נדע אם תוכן התורה נכון או שגוי כי אם התוכן שגוי אין יסוד לטענה של הדתיים שהשמש היא אותה מקיפה. ואין יסוד לתוכן התורה אם המנהגי והאיסורים באמת מאלוהים בכלל ומאל חכם בפרט.
אז יטען הדתי "רואים שהשמש זזה ממזרח עד למעלה ויורדת למערב"  כאילו בכך הרבי צדק  אומנם "לא בהכרח" זה לא מפריך את האפשרות שפני הארץ בתנועה. זה לא מצביע על תנועת השמש כי אפשרי שפני הארץ בתנועה ופונה פעם לצד השמש ופעם מול השמש כמו פני כדור הסובב מול מנורה.
אז רק מתבסס על ספר אך אין להתחיל בהנחה וב-"דעה קדומה" שתוכן התורה לא שגוי
האם לטרוח להפריך טענה של הדתיים
??
אחרי שהם לא טרחו לבסס את הטענה הדתית…  רק אם ינסו לבסס את הטענה  ועד אז אין לקבל ואין לטרוח להפריך את השטויות של הרבנים רק תסמוך עלי אני יודע שהם משקרים בהמון נושאים הן תנועת השמש והן במה שלא מייצגים בנאמנות את המורשת היהודית ולא את ההלכה. אז אגלה לכם שבידוע שהפלנטה מקיפה את השמש לא רק באופן יחסי ולא רק בחישובי חשבון אלא במדידת זוויות.

מודעות פרסומת

ביקורת על רשימת שלוש עשרה "עיקרים" של אמונה של רמבם

ביקורת על רשימת שלוש עשרה "עיקרים" של אמונה
נתעלם רק לרגע מהעובדה שבישיבה של 'מחזירים בתשובה' יש קיצור דרך שמלמדים לאמונה ומפרטים "לא לקבל כול 13 פרטי האמונה ודי להאמין בחלק"- אלא נשאל שאלה משמעותית בנושא.
האם יש רשימה מקבילה בדור רב משה רמבם או דור שקדם לו למשל ביד רב אשר ראש או סעדיה גאון של אמונה ש-"חייבים להאמין"-? כי אם אין הרי יש ביקורת של רב אשר ראש שהביא רב יוסף מחבר של ספר כסף משנה ש-"מאחר ורב משה רמבם לא מאפשר לבדוק אם הביא נכון את המקור, בסיבה זו הספר של רב משה רמבם אינו מקור הלכתי" כאשר הביא רב יוסף קארו שיקול הלכתי בפגם בספר של רב משה רמבם.
ואף רב יוסף בכסף משנה שטרח לחפש ולהראות מקור להרבה פרטי שכתב רמבם עדיין לא "טיפל שום טיפול" בפגם ההוא עבור הרשימה שלא אמונות ובלי רשימה ביד אחר בגור רמבם או דור שקדם לו למשל אם מדפיסים אמונות בתפילה האם סעדיה כתב בתפילה שכתב רשיהמ של אמונות
הרי רב משה רמבם עצמח רק טען שהתורה מצווה להאמין בפרט אחד שיש אלוהים אבל בעצמו ברשימה של איסורים לא לעשות אין שום מיצווה ברשימה אפילו של עצמו "לא להאמין שאלוהים הוא גוף או לא להאמין שאין תחיית המתים כי אין באמת צו כזה או כאלה מאלוהים והמבם עצמו לא רשם ברשימת המיצוות ובלי הטיפול של מחבר כסף משנה נשארנו רק עם הפגם שכתב רב אשר ראש שאינו מקור אמין בלי רשימה מקבילה ובכך נחשף שהמדפיסים אחרי דור הרמבם את רשימת האמונות רק בעיוורון דתי ובניגוד להתרעה להזהיר רב אשר ראש כנזכר ואף המחבר של כסף משנה לא טיפל שום טיפול ברשימת האמונות לטפל בפגם שהעלה רב אשר ראש כנזכר ונשארנו עם הפגם הזה ולכן עד שיש מקור מקביל בלי הפגם שהצביע עליו רב אשר ראש אין מקור אמין עבור אמונות היהדות וזה לפני שבודקים את הביקורת של המאוחרים בספר העיקרים שדחו א הרשימה של רב משה רמבם במאמץ מיתר לגמרי ניסיון להפריך רשימה שיש בה פגם הנזכר שבלי אפשרות לבדוק אם אמין אין לקבל את התוכן של הרשימה ושל הספר וכנזכר אף רב יוסף מחבר של ספר כסף משנה רק טיפל בחלקים אחרים של הספר ולא ברשימה של אמונות
ושיקול נוסף ששונה משיקול חילוני שהוא אל תכתיב לי מי להאמין ובאיזה רעיוןן להאמין אלא שיקול דתי
שכדי שפרט ייחשב לכללול בהלכה רק פרט שהסכימו לו רב יצחק ריף עם רב משה רמבם אבל אחד לבדו לא נחשב הלכה רק בהסכמה של שניהם ובאותה סיבה עצמה אין לקבל את הרשימה של רב משה רמבם כי אין שום מיצווה בתורה אסור להאמין שמות הגוף הוא הסוף ולכן לא נכון לטעון שפרט "עיקרי" באמונה הוא להאמין שהגוף יחזור לחיים למרותת שהפרט כן נשמר בקובץ הנקרא ספר ברית חדשה שסיפרו סיפור הנוצרים עדיין הטענה שיש אמונות שהן עיקרים ביהדות היא טענה בלי יסוד וכדברי רב אשר ראש לא נכון לקבל את דברי הרמבם בכלל ורשימת האמונות בפרט אשר לא טיפל בה אפילו רב יוסף מחברו של ספר כסף משנה.

ביקורת על 15 שלבים של ליל הסדר

קיבלנו כי רגילים להדפיס ולמסור לנו את חמש עשרה שלבים של ליל הסדר אומנם יש ביקורת משיקולים הלכתיים שהדתיים לא מייצגים בנאמנות את המסורת היהודית
למשל מתוך 15 שלבים מתי באמת לפי המסורת השלב לרחוץ ידים? אם נבדוק במשנה באיזה שלב? נמצא שלא באמת חייבים לרחוץ לפי ההלכה עצמה אין יסוד במשנה לייסד את דברי הרבנים המאוחרים שבאמת למאוחרים דת זרה ועבודה זרה. היהדות של ההכה המקורית שונה. אז אין שני שלבים לרחוץ באמת בהלכה יש רק שני שלבים של טקס נוסף על אכילה כרצונו ולא 14 ולא 15 שרגילים להדפיס ואף אם נחבר יחד קטעי הקריאה של בית הלל עם דברי רב גמליאל ועם דברי רב עקיבה ביחד עדיין הרבה יותר קצר ממה שרגילים להדפיס וכמעט כול השלבים נגד ההלכה כאשר יתבאר
בוא נבדוק ביקורת כי לא שיקול חילוני לא חייבים בכלום אלא שיקול הלכתי שלא מייצגים בנאמנות את המסורת היהודית
1 קדש מתאים לדברי בית הלל אומנם כמה מילים בטקס? הרי לפי הההלכה בעצמה תפסת מועט תפסת אבל תפסת מרובה לא תפסת ולכן אין להוסיף על המילים שהזכיר בית הלל ולא כאריכות הדתיים וראו בהמשך שגם לפי ההלכה עצמה "האריכו מדי" בברכת המזון אף עבור מי שרוצה להיות חסיד אומנם אל כול אחד רוצה להיות חסיד ולא ממש חייב ועדיין אפ מי שרוצה להיות חסיד הכבידו מדי לפי ההלכה עצמה
2 אין במשנה שלב לחייב לרחוץ ולא לאכול כרפס גם אין שלב לחצוץ מצה
אפילו ההלכה במשנה "לטבול" גם נגד הההלכה כי מנהיגי ההלכה כבר קבעו שאין הלכה כדברי רב מאיר כי יש סיבה בפרק ראשון של תלמוד בבלי עירובין ומסיבה זו גם אין "לגמור הלל עם ברכה כולשהי ואין ארבע כוסות כול הטקסים האלה והדומים הם נגד ההלכה עצמה כי "סתם משנה היינו בלי שם הם דברי רב מאיר כנשמר בתלמוד וכנזכר פסלו את דברי רב מאיר ודחו מהלכה כי יש סיבה
3 מגיד יש קטע ארוך מאוד שרגילים להדפיס אך גם נגד ההלכה כי מי אמר 'לדרוש' היינו לבדוק סיפור של 'ארמי אובד אבי' גם זה סתם משנה היינו בלי שם ולכן ידוע שדברי רב מאיר וכנזכר קבעו מנהיהי ההלכה לדחות את דברי רב מאיר כי יש סיבה כנזכר ולכן נגד ההלכה לקרוא את הקטע נשאר רק דברי רב גמליאל לקרוא שההלכה מחייבת אבל לא כול השאר ובכך גם מרומז שאם דילגת קטע של חלמיש למעיינו מים עדיין 'יצא ידי חובה' כי רק דברי רבן גמליאל חייב אבל דברי בית הלל ורב עקיבה לא ממש 'חייב' למרות שיחסית לרוב התוכן שרגילים להדפיס לא נגד ההלכה לקרא כדברי בית הלל וכדברי רב עקיבה
4 אחרי הקריאה של דברי רב עקיבה כניסוח ששמר רב אשר ראש' האם השלב הבא לרחוץ? לא כי כנזכר אין שלב במשנה לרחוץ ונגד ההלכה לרחוץ ולא כתבו במשנה כאן לברך המוציא לחם וכן לא לברך אכילת מצה ולכן אין שיעור היינו לא חייבים בכמות של שיעור "אכילה" של כזית לכן אוכל מצה כרצונו בלי לדקדק על שיעור ולא כאומרים צריך כזית ואז מכבידים כאילו כזית הוא הרבה כי אין שלב לברך על אכילת מצה אז אין מילה לאכול ואין צריך לברך ובסיבה זאין "צריך" נחשב חטא דתי של "ברכה שאינה צריכה" זה לא טוב אלא חטא כי לא צריך לפי המשנה ואז אינה צריכה זה מעשה פסול
5 גם אין שלב במשנה לברך על אכילת מרור ובסיבה זו גם אין שיעור כי אין מילה אכילה ואף לא אמרו במשנה שלב לאכול מצה באיזה שלב אוכלים אין
ואף השאלה שהבן שאל זה גם דברי רב מאיר כנזכר כמו מתחיל בגנות וראוי לשכוח מלבד הביקורת כאן שמשנה בלי שם היינו סתם של דברי רב מאיר ולכן דחו דבריו ונגד ההלכה לעשות כדבריו
6 מלבד שאין במשנה שלב לכרוך "מצה בתוך מרור" גם אמר רב יוחנן בפרט ש חלקו על הלל ולכן באמת ידוע שהלכה כרבים נאמר שהלכה כרבים ואז נגד ההלכה לעשות נגד הרבים ולכרוך מצה ע מרור
נגד ההלכה ואף שקר להגיד כדברי רב אשי היינו יש לי ביקורת על דברי רב אשי אני יודע אותם ואומר ביקורת עליהם כי נאמר שהלכה כרבים ושקר להגיד שלא נאמר ולכן אין לכרוך ואף בנפרד אין מילה אכילה כי במשנה טקס לברך עם המילה לאכול
7 נמצא רק שני טקסים מלבד אכילה כרצונו שאיננה טקס דתי
8 מתא לאכול מצה של צפון? נבדוק במשנה ואין שלב לאכול עוד כזית מצה ואף ברכה ולגמור הלל זה דברי רב מאיר וכנזכר אין הלכה כדברי רב מאיר כי הם במשנה בלי שם היינו סם ולכן ידוע ששל רב מאיר כנזכר ודחו דברי רב מאיר מההלכה.
מדוע אין תנא אמר שאומר לברך על המזון כי לא ממש חייבם וכבר אמרו בתלמוד בבא קמא שהדברים של מסכת ברכות מילי דברכות הם עבור מי שרוצה להיות חסיד לפי ההלכה ונכג ההלכה עצמה להגיד כולם יברך ולכן מדויק שין תנא אחר שאמר לברך על המזון
ואז נשאר לשיר כרצונו אבל ממש סירבול מסורבל להאריך לחזור על אותו קטע שלוש עשרה פעמים רק להגיד את האחרון הכולל כולם פעם אחת במנגינה כיפית אבל ההכבדה היא דבר רע כי מסורבל מדי

רק לשם השוואה חלק א' של הגדה של פסח עד הלל.

הקובץ 'הגדה של פסח' של הדתיים ארוך מאוד ואף "ארוך מדי"   יחסית להלכה עצמה. יש דוגמה של אריכות בברכות אחרי שאוכלים כי רגילים להדפיס אלף מילים בטקס "ברך" אומנם אפילו רב משה רמבם לא האריך כול כך ולא הכביד כול כך כי ניסוח שלו כמאתיים מילים. האמת פחות ממאתיים מילים. ועוד הבדל לפי שיקולי הלכה לא להאריך אלף וחמש מאות מילים ועוד… של סיפור ארמי אבד אבי כאשר יתבאר 1500 מילים כי התנהגות זו נוגדת ההלכה עצמה.
וזה הבדל בזמן כי בכול דקה 60 שיות לכן אם בדקה קראו 60 מילים אז אלף כמעט שעתיים מלבד זמן להערות ולדיון.
מתוך 3000 מילים עד "בצאת ישראל" יש שיקולים הלכתיים הרבה פחות. זה שונה משיקול חילוני ש-"לא ממש חייב בכלום" אלא שיקול הלכתי לזהות מהי 'באמת ההלכה המקורית של קדמונינו' של היהודים דת היהדות לפני דת זרה של המאוחרים שממש עבודה זרה כדי להכיר שלדתיים ממש עבודה זרה וזלזול במורשת היהודית. כאילו הרמבם לא עשה מספיק כי קרא פחות ממה שהם קוראים.
לשם השוואה אילו כיבדו את ההלכה שלהם היו מדקדקים שיופיע כך:
קדש היום: מתחיל למלא כוס של יין או מיץ ענבים או מיץ פרי אחר שגם נחשב כמו יין לזה.
מברך על הין וכדברי בית הלל אחרי כן מברך על היום. "תודה על היין  ותודה על יום חג המצות".
טועם מעט יין. מיד יגיד כדברי רבן גמליאל "פסח על שם…" שבקטע שלושה פרטים פסח מצה ומרור. בלי הוספה מעבר לשלושה פרטים. וטוב בניסוח של רב אשר. וזה כול "מגיד" כי אין הלכה כדברי רב מאיר ראו בהמשך.
אחרי כן מברך אשר גאלנו כדברי רב עקיבה.
אחרי כן יקרא בנושא של צאת ישראל ממצרים "בצאת ישראל עד חלמיש למעיינו מים" כדברי בית הלל. מהיכן מתחיל? מהנושא כי בית הלל לא אמר להתחיל לפני הנושא. ביחד רק מאה מילים ורחוק מאלפי המילים שהדתיים מכבדים.
אין במשנה חובות הלכה לרחוץ כלל ולא לאכול כזית מצה "אפילו פעם אחת" אז באיזה שלב ומתי יאכל מצה? נבדוק במשנה… מתי?  ניכר שלא ממש חייבים לאכול כזית מצה אפילו פעם אחת וכן כזית מרור. לכן די לטעום מעט מה-מצה ואוכל כרצונו. אז הדתי מברך אחרי שאכלו ברכת המזון אך אילו לא זלזל ברמבם היה אומר כניסוח הרמבם כנזכר 200 מילים ולא להכפיל פי חמש או פי שש כאשר רגילים להדפיס.כי די כניסוח הרמבם שהיה מנהיג הלכתי טוב. ושמר את הניסוח שהיו נוהגים קדמונינו לקרוא כמאתיים מילים.
יבוא חלק ב' מה אחרי ברכת המזון?
המשך יבוא. אבל לא דחוף מספיק שיש ביקורת זו. לכן  רק אם אאריך ימים.
והפרט החשוב ביותר בביקורת זו: אחרון חביב: כי האמת דבר חשוב "מי אמר שלקרוא "ארמי" זה דברי רב מאיר? הרי במשנה אין שם? זאת הסיבה כי שמרו בתלמוד משנה סתם היינו בלי שם של דברי רב מאיר ואז ידוע שאין הלכה כדברי רב מאיר כאשר קבעו מנהיגי ההלכה בפרק ראשון של תלמוד עירובין כי יש סיבה." בתלמוד בבלי שם.
וארחיב עוד למען לפרט ולמען שקיפות. פרטים אחרים בביקורת. אומנם העיקר כבר מופיע כנזכר.
רק בסוף שבת "מי שרוצה להיות חסיד" יכול להוסיף ברכת אש והבדלה כי דברים של מסכת ברכות לפי ההלכה עצמה לא ממש חייבים כולם מקור מסכת בבא קמא ולא כאשר משקרים הדתיים בדור שלנו שכולם חייבים חלילה בניגוד להלכה בעצמה
אבל אפילו המשנה לא כתבה לרחוץ ידים ולא לאכול ירק התנהגות ממש דת זרה
והאם פירשו "מטבל" לטבול ולאכול? תפסת מרובה לא תפסת רק לטבול אפילו לתנא זה ששמו מאיר כי אלה דברי רב מאיר כי סתם משנה היינו בלי שם דברי רב מאיר וכבר הכריעו שיש סיבה שאין הלכה כדברי רב מאיר לכן ההלכה לא מחייבת לטבול נגד הלכה לטבול
השלב הבא שהבן שואל מה נשתנה לכן לא ממש חייב לשבור מצה
הוסיפו מעבר למשנה ברכת שהחיינו ולשתות אבל אפילו המשנה לא כתבה שחייבים לשתות מהכוס ולא רובה ממש עבודה זרה מספיק לטעום ובמיוחד על בטן ריקה אין לשתות הרבה יין ובסיבה זו אין לקבל דברי רב מאיר בסתם משנה על ארבע כוסות כי מספיק לטעום ולא ראוי להכביד לתת הרבה יין לכול עני מן התמחוי ובכלל כבר קבעו מנהיגי ההלכה שאין הלכה כדברי רב מאיר כנזכר כי יש סיבה וכנזכר משנה בלי שם היא סתם ולכן בידוע סתם של דברי רב מאיר וכנזכר
לכן נגד ההלכה שהבן ישאל "מה נשתנה" וכן לקרוא ארמי אבד אבי נגד הלכה כי כבר קבעו מנהיגי ההלכה בגמרא שאין הלכה כדברי רב מאיר ונגד ההלכה לקרוא ארמי אובד אבי כי סתם משנה היינו בלי שם של דברי רב מאיר עד דברי רבן גמליאל
1501 אלף חמש מאות כי להגיד ארמי אבד אבי ולדרוש היינו לבדוק דברי רב מאיר וכנזכר נגד ההלכה לעשות דברי רב מאיר כי משנה בלי שם היינו סתם משנה של דברי רב מאיר כאשר שמרו בגמרא בתלמוד בבלי
אלף חמש מאות מילים נגד הלכה כי המשנה מלמדת דברי רב גמליאל אחרי דברי רב מאיר של ארמי אובד אבי לכן אין להאריך כמו הכבדה של הדתיים לקרוא 1500 מילים נוסף על שאר ההוספות 150 עוד מאה חמישים זה ממש הכבדה גדולה יחסית לדת המקורית של ההלכה במשנה שכללה דברי רב מאיר אשר דחו רבנים מנהיגי ההלכה בדור הגמרא כנזכר כי יש סיבה שאין הלכה כדברי רב מאיר.
גם טעו להביא את כול הציטוט במקום להביא את המשפט שרבן גמליאל אמר להגיד
בדברי רב גמליאל יש הבדל בין הניסוח בהלכות של רב אשר לכן תפסת מועט תפסת כמו ניסוח המשנה עוד 17 נוסף על המאות ואאלף
אז 3 הם עשרים ושתים מילים במקום 125 מילים כמו שהאריכו דתיים בדור שלנו זה עוד מאה יותר מדי בנוסף רק אמר 3 שלושה דברים ולא ההמשך אחרי פסח מצה ומרור כי לא דברי רבן גמליאל אלא 104 עו ד מאה מילם של מי? בלי שם בידוע של רב מאיר וכנזכר כבר קבעו מנהיגי ההלכה שאין הלכה כדברי רב מאיר כי יש סיבה
אחרי פסח מצה ומרור יש חלמיש למעיינו מים
נשאר 5974 לבדוק ההדבדל משמעותי 8000-5970 יותר מאלפיים מילים הפרש
ובדברי בית הלל יש ספק האם אמר חלמיש בגלל הנושא של בצאת ישראל ממצרים או מסכים לבית שמאי לקרוא מזמור הקודם אך לאור שהמזמור הקודם לא בנושא היציאה אין להתחילל לפני הנושא של בצאת ישראל ובנוסף אף אילו היה ספק תפסת מרובה לא תפסת לפי ההלכה עצמה רק תפסת מועט תפסת הנה עוד
69 כשבעים מילים שהכבידו בית שמאי שאינן בנושא של צאת ישראל ממצרים
נשארו 124 פחות ממאתיים מילים עבור חלמיש למעיינו מים והברכה אשר גאלנו אולי למנהיג אולי לאלוהים תלוי במי אתם מאמינים
אחרי זה הדתיים אומרים לרחוץ ידים אבל אפילו המשנה לא כתבה לרחוץ ידים ולא לאכול כזית מצה
לעומת הדתיים שאוכלים הרבה מצה עלינו לבדוק במשנה מתי ובאיזה שלב המשנה כתבה לאכול כזית של מצה או מרור? בדקתי ומצאתי "אפילו עפם אחת" המשנה לא כתבה לאכול כזית מצה ובמיוחד לאור דברי רב יוחנן שחלקו על הלל שהיה אוכל ביחד הרי כבר הכריעו מנהיגי ההלכה למשל רב יצחק ריף שהלכה כרבים ולכן אין לקבל דברי הלל ולא כדברי רב אשי יש לי ביקורת על דברי רב אשי כי מכריעים כרבים שאין להכביד לאכול ביחד אלא בנפרד ולא צריך שיעור כי אין במשנה לברך לאכול מצה ולכן אין תירוץ נכלולי בגלל המילה לאכול בברכה צריך שיעור כזית כי אין במשנה לברך במילה לאכול אכילת מצה ולא אמרו במשנה לאכול מצה בשום שלב לכן אוכל כרצונו כמילה "מזונו במשנה" כרצונו די לטעום מעט מצה ולא ממש חייב לאכול כזית מצה הרבה פעמים ואם רוצים לזכור הלל? הרי הלכה כרבים ודי לקרוא ולא להכביד כאילו חייבים לאכול עוד פעם כזית מצה אין במשנה חיוב לאכול כזית מרור ולא כזית מצה לא ביחד ולא בנפרד אלא מיד אחרי חלמיש למעיינו מים יש דברי רב עיקיבה גאל ישראל ולברך על משונו לכן דת זרה ועובדה זרה להכביד לרחוץ ולאכול הרבה אכילת מצה הרבה כזית
זה שונה משיקול חילוני שלא ממש חייב לברך כלל בתור חילוני אלא שיקול של ההלכה עצמה
אפילו אם נניח שמברך על מזונו
אומנם כבר שמר רב משה רמבם ניסוח ברכה על מזון וזה מספיק לפי ההלכה עצמה לכן אין להאריך כאשר הדתיים מפרסמים
1202 אלף מאתיים מילים של עדות מזרח
כי מספיק הניסוח של הרמבם מה הרבמם לא קדוש מספיק
של רב משה רמבם הרבה יותר קצר אך מכבידים יחסית להלכה עצמה של רב משה רמבם אלף מילים יותר מדי
דווקא צפוי שעדות המזרח יכבדו את הרמבם ולא יזלזלו שהרמבם לא עשה טוב מספיק ךא יש להם יותר מעדות אשכנז 1047 מילים.
כי לא צריך אלף מילים אלא לפי ההלכה עצמה די בניסוח של הרמבם.
זה שיקול הלכתי טהור כי לא שיקול חילוני להגיד "לא חייב לברך אפילו ניסוח הקצר של הרב משה רמבם".

שמירת הרוב עד 50% עד חצי המלכות

מאפיין של דת היהדות הוא שה-רוב של המיצוות הוא איסור היינו לא לעשות וכאשר לא עושה בכך שמר את הרוב ואז לפי ההלכה עצמה הרוב כמו הכול
לכן נתבונן בפרטים:
גבר שמחסר פרט אחד: המיצווה של שני גברים, לפני שתתחרפנו- נשאר "הרוב" היינו עד  50 אחוז למשל לא אוכל תולעת ובתור הומו שאר רשימת העריות אחותו ולא אמו והשאר–בעצם בגלל שהרוב הוא איסור כנזכר גם כאשר מוסיפים עוד 248  'לעשות שאינו עושה' אפילו אחת מהן לדוגמה מוותר על ברית מילה לבנו והשאר עדיין נשאר יותר מחמישים אחוז נשאר הרוב ואסור להכחיש שרובה ככולה לפי הדת עצמה.
לאור שלא אוכל תולעת ושומר עריות מתאים להוסיף עוד כמה לרשימה:
אם הגבר ההוא שחודר כנזכר וגם +1 אוכל לחם חמוץ בפסח וגם +1 אוכל חזיר וגם +1 אוכל בשר גדי בחלב אמו–כמה יש? 248+4 נשאר "הרוב" כנזכר עד חצי המלכות עד 50% כי בתור הומו שומר רשימת העריות ולא אוכל תולעת. לא רק 'שלא מנותק מהדת' בגלל פרט אחד ואפילו הרבה פרטים  אלא האמת שעדיין "שומר הרוב" ובאמת "מלא מיצוות כרימון" דווקא באופן מילולי ובמיוחד אם נזהר "לא חוטא בבל תוסף" מאה פעמים ביום לעומת הדתי 'שמוסיף מאה פעמים ביום מעבר לשש מאות מיצוות של התורה' נתבונן שלהוסיף הוא 'לא יפה אלא פסול וחטא' לפי הדת והדתי מוסיף מעבר לשש מאות מיצוות מאה פעמים ביום ויום אחרי יום– אז המספרים לא משקרים שהומו שאוכל לחם בפסח גם אם נניח רק לרגע שנחשב חטא עדיין חוטא הרבה פחות מהדתי של הדור שלנו.

summary moses' story [josepus 2.10-11]

Ethiopian neighbors, to the Egyptians, invaded egypt. eth. took Egyptian property. moses led egypt troops successfully [note: this is the summary in the following chapter 11 that brifly summarized this chapter text: "envy at his=moses glorious expedition at the head of his [egypt] army" that summarized chapter ten.] moses saved the Egyptians by successfully beating back the ethiopian invasion. so some egyptians hated moses for his success. The king wanted "to kill moses" from envy at his glorious expedition at the head of kings army. moses friends warned him, moses escaped secretly, through the deserts. [note: this is the reason king sesostris wanted to kill moses. this is what ancient jews/pharisees believed so book exodus does not represent jewish tradition. hence wrong to include book exodus with claim "jewish" as bad rabbis wrongly included.]

moses left Egypt with money and went to midian, a city on the coast of the red sea. he rested by a well. seven sisters who were sheperds lifted water from this well and poured into stone troughs that can hold water, to give drink to the flock. other sheperds threatened the sisters; forcing the maidens away. before they led their sheep to use the water in the troughs that the sisters had worked for, moses gave aid by protesting that the women filled the trough. the sheperds agreed to wait. the sisters gave water to their sheep. then the sisters led the sheep back to graze.

one led moses to her father a priest. she told him the story that moses aided them. so pa named riel welcomed moses as a son. moses married one of riel's daughters. he appointed moses manager of his "cattle".  e [note: so little "happened" in chapter  11 but the point is moses gave aid to the victims of injustice and their father welcomed moses.] next chapter .12

my summary of josephus "moses birth

instead of reading EVERY word or sentence of lengthy josephus or bible which can fill long time unless read very fast too quickly to meditate so I provide a summary to get the story described in josephus about moses birth leading to freedom. I note several differences between the verion in josephus which are CONSISTENTLY better than the flawed Hebrew verion in the bible book exodus which rabbis insist is good wrongly.

intro: I summarize the events described in josephus [book 2 section 9] of the affliction of Israelites for 400 years followed by the details of moses birth and rescue from death.

WHICH KING? historians connect the king of freedom to sesostris "built in Egypt, under  Sesostris. who drowned in the Red Sea, see Essay on the Old Testament, Append. p. 132-162.–note Sesostris ruled from "1908BC" until 1875, centuries before hyksos began rule. drown in sea detail matched. other details are corroborated about 400 years earlier supporting this.

Summary of josp: egyptians saw israelite WEALTH so tried to destroy by labor for 400 years of affliction, meaning from 2300BC until 1875BC.

section 1 selection: Egyptians "envy at wealth" israelites earned as sheperds. "particularly the crown being now come into another family" MATCHES event and time of transfer to SIXTH dynasty in year 2325BC. we can compute "four hundred years did they spend under these afflictions" before sest. year 1908BC+400=2300BC when we know "Unas’s daughter married his successor, Teti, whom the ancient sources considered the founder of the 6th dynasty." so not son of unas not same dynasty ending dynasty in 2325BC truly "another family" match gasp. another match: unas pyramid shows "scene of starving people depicts a famine" in era before affliction. sesostris pa grabbed throne from previous dynasty in year 1938BC starting the 12 dynasty. then ses ruled in years mentioned above.

"Israelites slave for hard labors: to dig many channels for the river, and to build walls for their cities. also for river ramparts restrain the river also to build pyramids" meaning for the dead kings of previous dynasty another MATCH kings of 5 dynasty altho truly same family as 4 dynasty so same dyn. just merely named fifth dyn. when they died this dyn had pyramids for them at least seven of the fifth dyn. have pyramids.

FROM 2300BC until sesostris attempted "Israelites extinction" and "destruction" by hard labors.

we return to summarize josephus:
king decreed "drown every male child, which was born to the Israelites" in the river. for fear of prophecy that a child would bring egypt low. [not just to prevent increase so exodus flawed in this detail bkuz even less men still one man can impregnate ten women in same year so less men will not achieve goal prevent insted for goal less women so jsps version better than bible.]
this child, whom the sacred scribe foretold, was preserved in the manner following: A man Amram feared bkuz "wife then with child" [not take despite decree!] he prayed to God to show compassion to deliver from the miseries and prevent their enemies attempt destruction of the israelite sons.
Accordingly God had mercy and granted prayer so he saw vision for hope. the secret of birth and delivery was concealed egyptians did not know. parents nourished their son secretly "for three months".

am acted in faith of the prediction in the vision so put son in cradle for infant which was coated to keep out water. lay it afloat the river trusting god would protect son better than we can try. river carried the cradle away.
their daughter Miriam, the child's sister, "passed along on the bank" [not stood! exodus flawed.] and watched it. even the great effort of egypt failed son survived. [1-4v]
5. "Thermuthis was the king's daughter. She" was by the riverbank. she saw a cradle borne along by the current, and she sent one who could swim, to bring the cradle to her. they "came to her with the cradle" she saw the little child, and felt strong love so wanted to provide for the infant. even people who decided to kill for fear of the prophecy still wanted to save this infant.
Thermuthis  asked to bring a woman to provide milk from breast  the infant did not drink from many women. Miriam had followed the cradle and came to see the infant. she said these woman are not "kin" same nation. bring a hebrewess to nourish. tr. bid asked miriam to find a hebrewess. so she led her mother to tr. now the infant sucked milk from his ma.

Thermuthis chose name Mouses for Egyptians call water by the name of Mo. the egyptians said he was wise. he was taller than children his age and people would gaze look for a long time enjoying his beauty. Thermuthis adopted him as her son. one day she put the infant into her father's hands then he put his diadem on moses head, but Moses pushed it off. the sacred scribe tried to kill moses, but Thermuthis prevented him, and snatched the child away. the king [Sesostris] spared the infant and educated moses.

end chapter 9. next chapter 10 summary.